קודם בא הכעס והזעם אחריו באים הפחד והחרדה ואחריהם באים הצער והעצב...
דני צדק לכול אורך הדרך כשאמר לי "אין לך מה לחפש מחוץ לדיור מוגן לחולי נפש" הוא צדק כשאמר לי "אתה לא תסתדר בחוץ אתה צריך להיות בדיור מוגן עם חולי נפש כי אתה חולה נפש כמוהם ואף אחד לא אוהב אותך בחוץ ושום דבר טוב לא מצפה לך בחוץ – אתה לא תוכל לסמוך על אף אחד גם לא על אבא ואימא ולא על המשפחה – אתה חייב להישאר בדיור מוגן לחולי נפש זה הפיתרון היחיד שקיים עבורך לא משנה כמה קשה בדיור מוגן בחוץ לא מצפה לך שום דבר טוב אף אחד לא יעזור לך ואתה תהיה לבדך שם 24/7 – אתה תשתגע שם ותגלה שאף אחד לא עוזר לך וגם תגלה שאבא ואימא לא באמת אוהבים אותך בלב שלם שגם הם עושים לך בעיות – ואתה תהיה לבד שם ואנשים יעשו לך כול הזמן בעיות" – הוא צדק במאה אחוז...
כול מחשב שאני משתמש בו ניפרץ על ידי האקרים תוך חמש דקות משאני מתחיל להשתמש בו – הטלפון והמחשב שלי ניפרצו מיליון פעם על ידי אלפי האקרים זדוניים שאוספים עליי מידע וסוחרים בו ועושים עליי מניפולציות והנדסה חברתית – ספאמרים והאקרים וכול מיני חלאות – אני לא אקח איתי את המחשב לדיור מוגן יכול להיות שאוותר עליו וגם אינטרנט בטח לא יהיה לי שם...
וב IRC לאף אחד לא אכפת ממני ומהצרות שלי כול הערוצי צאטים לתמיכה למיניהם הם בדיחה טפלה על חשבונך – ARTIC המניאק הזקן משחק לי אותה ומשחק בי חושב שהוא יותר טוב ממני רואה בי איזה חולה נפש מטומטם שמתרוצץ לו בצאט – ארטיק המניאק שלא יודע להעניק שום תמיכה ורק נהנה לשמוע על הצרות של אחרים ולהעמיד פנים שהוא תומך ואכפת לו – ARTIC החלאה חבר של חראות והאקרים ARTIC הזקן שהוא ABUSER בעצמו – אני והצרות שלי על הזין שלו – וכול האנשים הטובים ב IRC נעלמו ונישארו רק החלאות – נרקומנים והאקרים וחלאות... אין לי מה לחפש יותר ב IRC או בדיסקורד או בשום צאט או חדר שיחות אונליין – אנשים הן חלאות וזה לא משנה אם הם בעולם האמיתי או באונליין בצאטים למיניהם – בכול העולם הגדול הזה לאף אחד לא אכפת ממך חולה נפש פסיכי קטן ולא חשוב אף אחד לא יאהב אותך אף אחד לא יהיה בעדך או לצידך אתה לא מעניין את הקצה של הזרת של אף אחד בעולם!!!
וגרגורי שכול החיים שלו הם תיכנות – גם לו לא אכפת מה הוא מבין בכלל באנושיות הוא בכלל אדם בינארי... מה לו ולאנושיות? שיזדיין הוא והתיכנות שלו
יש לי שנה לעזוב לדיור מוגן לחולי נפש ולעזוב את הדירה הקטנה שלי ולחזור לחיות עם חיות אדם שיאכלו לי את השפיות וישתו לי את הדם וימררו לי את החיים... ולאף אחד לא אכפת אני רק חשבתי או נידמה היה לי שלמישהו אכפת אני רק דמיינתי שאימא ואבא אוהבים אותי ורוצים בטובתי אני רק דמיינתי הזיתי חשבתי שאני יכול לחיות כפי שאני רוצה חופשי – אבל דני צדק – חולה נפש צריך להיות בתוך מסגרת דיור לחולי נפש ולסבול – זה הגורל שלו ומגורל אי אפשר לברוח – אני כבר לא מעניין אותי לא שירה ולא תיכנות שאימא תיקח את השירים והספרים שלי ותידחוף אותם והתיכנות לא שווה כלום – סתם ביזבזתי 14 15 שנה בכתיבה גרפומנית של שירים וכתיבה יוצרת וסתם בזבזתי את הזמן שלי על לילמוד תיכנות – מלאכה לבטלה – זו הייתה תעסוקה עקרה שלא הניבה ולא נתנה כלום ולאיש לא אכפת ממנה...
יש לי שנה למצוא חדר בדיור מוגן לניפגעי נפש היכן שהוא ולעוף מפה לקיבינימט...