💾 Archived View for ron77.pollux.casa › gemlog › 2023-03-24_poems_1.gmi captured on 2023-07-22 at 16:17:51. Gemini links have been rewritten to link to archived content
⬅️ Previous capture (2023-04-19)
-=-=-=-=-=-=-
כמה שירים אישיים
בחלומות אתה פוגש אנשים
שהכרת פעם
אתם נפגשים ומדברים ביחד
לפעמים בבקתה ליד נהר בשוויץ
לפעמים בחדר קטן בירושלים של מעלה
לפעמים בחדר או בשכונת ילדותך
אתה מתעורר ומיד שוכח
אך זוכר כי היה שם משהו
קשר עמוק או מסר
או סתם דרישת שלום
לפעמים אתה פוגש את מי שאהבת
לפעמים את מי שלא
אבל זה בסדר
כי אין שם רוע או זדון
לפעמים אתה מתאחד
עם מישהו שאהבת באמת
גם אם אותו מישהו כבר מת
שם הוא קיים לנצח מחכה לך
ואתה חוזר אחורה בזמן
והחלום מחייה את הזיכרון
הנה אתה ילד קטן עם סבתא ז"ל
הנה אתה נער צעיר בירושלים עם חבר אהוב
הנה אתה משוחח עם אימא
אומר לה מה שאינך יכול לומר לה בחיים
והיא מקבלת ומבינה
ואומרת לך מה שאינה יכולה לומר במציאות
אהבה שהייתה קמה לתחייה
נפש רצוצה מוצאת רפואה
אתה חוזר להיות כפי שמעולם לא היית
בריא ושלם וחכם ויפה וצעיר
וגם הם נשמתם זוהרת וקורנת
הרוע והכאב נעלמים בחלום לפעמים
ואפשר לראות את האהבה שמעבר לסבל
החלומות הטובים נותנים כוח להמשיך בחיים
נותנים תקווה ואפילו רעיונות לשירים
אתה מתעורר בבוקר ומדשדש למטבח
נשמתך חזרה ממסעותיה וגופך רענן
נפשך מתעוררת ורוחך צלולה
ואתה מוכן למלאכת יומך...
שירה נכתבת
כמו תפילה ממעמקים
כמו שהחיים נמשכים להם
בכול מקום
מלמעלה עד למטה
מבראשית עד לקץ כול זמן
שירה נכתבת
כמו תקווה נואשת
תמיד ובכול מקום
לחיים אהבה חופש וחירות
שירת עבדים
תכריע את יד האדונים
ותכרות את יד העריצים
שירת בני חורין
תבנה את ההיכל
ותיפתח את שערי האהבה והרחמים
שירת רשעים
תמית חושך על העולם
ותפתח את שערי הגיהינום
שירת חוטאים
מן המעמקים תעלה לבקש רחמים
ועל בושתם תכסה
שירה נכתבת
תמיד ובכול מקום
היו זמנים
בהם היינו שומעים בקיץ
כול הלילה את הצרצרים שרים
ולפנות הבוקר
היינו שומעים
ציוצי ינשופים ותנשמות
היו זמנים
וידענו את שמות הפרחים
שבחורשה ובגנים
וקטפנו תפוזים ואשכוליות
מן עצי הפרדסים
היו זמנים
וטיילנו בסופי שבוע
בטיולי ה"חברה להגנת הטבע"
וחרשנו את הארץ
כשאנו שרים בתמימות
"קום והתהלך בארץ
בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך
שוב את ארץ ישראל."
היו זמנים
ונסענו לחוף הים
שם בנינו ארמונות מחול
ואספנו צדפים
וראינו את השקיעה
היו זמנים
ושרנו עם הרדיו
במכונית המשפחתית
שיריי אהבה ושלום
היו זמנים
שאמרנו "אני אוהב אותך"
וזאת הייתה האמת בכול ליבנו
ולא היינו צריכים יותר מזה
לפעמים אני מביט במראה
ושונא את שרואות עיניי
כי מה כבר אני חושב שאני יודע?
כותב שירים כאילו ברומו של עולם
וחיי מוארים באור קשה ואכזר
ואני רואה רק טיפשות ובורות עצומים
וסיפור חיי הוא פרודיה כואבת
וכול האהבה שהייתה הופכת לאשליה
וחטאי לועגים לי ואני חש בושה עמוקה
וכול מעשי הם הבל בטלים ומבוטלים
ברגעים כואבים כאלה אני –
מסיט את עיניי
סוגר את ליבי
מקלל את גורלי
רוצה למות
מצטער שנולדתי
כי אם אור האמת הוא ללא רחמים
אברח לחושך השקר המנחם
ולא ארצה לדעת
אם החוכמה אינה גואלת
אבחר בבערות
אסגור את עיניי ולא אוסיף לראות
אין לי מילים לתאר
את מה שמתחולל בי כעת
מה לי ולמלאכה הזאת?
מלאכה בזויה וכפוית טובה
לנסות לתאר במילים את עולמי
לחשוף את נפשי וליבי
לעיניים ואוזניים ערלות
לחיוך לועג ובז
ללב שלא אכפת לו כלל
שירים שאיש לא יקרא
שוכבים בתוך המגירה
מעלים אבק ומצהיבים
עדות לחיים אבודים
מחכים לעד שיגיע זמנם
והעולם אומר לי – שתוק!
שתוק קצת אדם טיפש!
לפני שנימחץ אותך
ונגמור אותך כליל
ונסגור איתך חשבון!
והחיים? הם אינם אומרים דבר
הם עוברים על ידי
ואני תמיד שקוף בעיניהם ובצד
הם אינם רואים אותי כלל
כי לחיים יש תוכניות אחרות
ותמיד אין להם זמן...