💾 Archived View for ron77.cities.yesterweb.org › gemlog › 2023-03-24_retrocoders.gmi captured on 2023-04-26 at 13:05:34. Gemini links have been rewritten to link to archived content

-=-=-=-=-=-=-

Retrocoders

נובלה מאת רונן בלומברג

1. XP

בדיוק התקנתי במכונה וירטואלית windows xp ואופיס בעיברית כמו שהיה לי אז בשנות האלפיים mysoft בחדר שיחות צחק עליי "יא טמבל אין מה לעשות עם זה אלא אם כן זה מסיבות סנטימנטאליות"

"אני אכתוב עליו שירים כמו שכתבתי בשנות האלפיים" אמרתי לו

"אם היית כבר אז מתחיל ללמוד לתכנת במקום לכתוב שירים אז היום לא הייתי צריך לתקן את הקוד שלך כול שני וחמישי"

"הוא לא באמת כתב שירים עליו" קטע אותו ruster "הוא הביא ביד כול היום והלילה על אתרי פורנו"

"יש לי אקס פי ולכם אין אז תקפצו לי!" אמרתי ויצאתי מהצאט

כול הערב עד לכדורים של הלילה הסתכלתי ושיחקתי עם המערכת ההפעלה הזו מנסה להיזכר איך זה היה כשהיה לי אותה באמת על המחשב הראשון שלי פנטיום אינטל 32 ביט 2 ג'יגה ראם 80 ג'יגה הארד דיסק מסך מרובע ושטוח מקלדת ועכבר מכוערים ומדפסת זולה – לצערי אקס פי כול כך ישן שכבר אין אף דפדפן לאינטרנט בשבילו כי האינטרנט אקספלורר שלו לא יכול כבר להציג אף דף או עמוד אינטרנט מודרני וכול הדפדפנים כבר לא תומכים בו חוצמזה גם לא בטוח להשתמש בו לגלישה הוא פרוץ לחלוטין לווירוסים ולתוכנות ריגול אפילו כדי להדפיס אני צריך להעביר לתיקייה משותפת ולהדפיס דרך המערכת ההפעלה הרגילה שלי...

Ruster צדק אני חגגתי יום ולילה על האתרי פורנו וחדרי שיחות של סייבר סקס למעשה לא נישאר לי כלום מאותם שנים כול שנות העשרים שלי בזמן שכולם למדו ועבדו בילו עם החברים שלהם או עם החברה שלהם ולבסוף הסתדרו בחיים אני ביליתי ימים ולילות מחכה לג'ולי שלי בצאטים של סייבר וסקס ב IRC עד היום אני לא יודע מה היה השם האמיתי שלה או מאיפה באמת היא הייתה אבל הייתי מאוהב בה דרך המקלדת והמסך – היא אף פעם לא הסכימה לוידאו צאט רק התכתבויות בצאט הקבוע שלנו בIRC או במסנג'ר או ICQ – היא שלחה לי כמה תמונות שלה שאין לי מושג אם זו באמת הייתה היא או לא – לפעמים כיום אני חושב אולי היה לה מישהו בחיים האמיתיים אולי הייתה נשואה למישהו או אולי היא הייתה בעצם גבר או בחור שאהב להתחזות לאישה בצאטים – אולי זה אפילו היה איזה האקר כושל שאולי אסף עליי מידע או ניסה לפרוץ לי למחשב רק כדי לגלות שאין עליו כלום חוץ משירים בעיברית... לכו תדעו... אבל אתם יודעים מה אני לא מצטער במשך שלוש וחצי ארבע שנים הייתי מאוהב בה והיא שיחקה איתי כמו צעצוע עד שנימאס לה או עד שנימאס לשנינו ופירקנו את החבילה...

חלונות XP היה המחשב הראשון שלי הייתי גולש כמו עד היום על מנוי וקו שאבא שלי משלם עליו – אבא שלי משלם עליי עד היום הכול שכר דירה חשבונות הכול אבל אז עוד הייתה האשלייה שזה רק "זמני" עד שאתיישר ואסתדר ואהפוך להיות "בנאדם" אדם מהישוב נורמטיבי אבל זה לא קרה ואבא שלי כבר לא שואל אותי "מתי תהיה בנאדם?" הוא השלים עם העובדה שהבן שלו לעולם לא יהיה כמו כולם אלא עוף מוזר שבמקום לעבוד ולפרנס משפחה ולגדל ילדים יש לו שלל "תחביבים" מוזרים ותחומי עיניין ובמקום חברים יש לו "חיים אונליין" ובמקום אישה הוא הולך ומזדקן לבד בדירה שכורה קטנה וששום דבר כנראה כבר לא יצא ממנו... איך הוא השלים עם זה? אין לי מושג כנראה הזמן עשה את שלו אבל לפעמים כשאני לבד בלילה לפני השינה אני מתחיל לחשוב על החיים שלי ושואל איך לעזאזל אני משלים עם זה? ואם יש לי בכלל שליטה או ברירה בעיניין? להיות אחד שלא עושה כלום עם עצמו לא עובד לא לומד בלי חברים בחיים האמיתיים – בקיצור ההפך מכול מה שאבא ואימא קיוו בשבילי...

כול הערב והלילה גם אחרי התרופות של הלילה נישארתי ער וחקרתי שוב את החלונות XP ו אופיס 2003 עד שהתרופות זימבמו אותי לשינה – כמו שאמרתי חלונות XP היו המחשב הראשון שלי ואלה היו שנות האלפיים שנות אריאל שרון והנשיא בוש הבן שנות האינתיפאדה השנייה ומלחמת עירק השנייה ומלחמת לבנון השנייה מתקפת הטרור של 11 בספטמבר בן לאדן ואל קאעידה ההתנתקות מעזה וכוליי... ואני לא משנה כמה חרא היה בחדשות או בחיים הפרטיים שלי או כמה בלאגנים היו סביבי או כמה חרא היה לי ביום תמיד ידעתי שבסוף היום בלילה כשאצל ג'ולי זה שעה נוחה אני אוכל לפגוש אותה שוב ולדבר ולצחוק ולעשות סייבר סקס ובינתיים אני יכול לגלוש על אוקיינוס המידע של האינטרנט וגם לאתרי פורנו ולהביא ביד איזה אורגזמה טובה ונחמדה שלשנייה או שתיים תיקח אותי הרחק מכול הקיום העלוב הזה ותיתן לי אושר עליון וסיפוק וזה היה מספיק כדי שלא יהיה לי אכפת מכלום – הייתי צעיר בשנות ה-20 שלו זרקתי זין על הכול ולא היה לי אכפת מכלום העתיד כבר יקרה מאליו העיקר עכשיו ליהנות כאן ועכשיו כול עוד אפשר...

זה היה מוזר לראות שוב את ה XP ואת האופיס הישנים הצבעים הכחלחלים אותו תפריט מיושן שאז ניראה היה כמו שיא הטכנולוגיה והאופיס הישן שעליו כתבתי את השירים הישנים שלי – איך הייתי עושה לילות לבנים של קולה ופורנו ואוננות וכתיבת שירים ובטוח שאני עלק איזה בוהמיין דיגיטאלי של המאה ה-21 בטוח שהשירים שלי שווים משהו שאני שווה משהו – כן כן הייתי בטוח שאני אחד למיליון שאני מרכז העולם או משהו כזה – הייתי צעיר וטיפש ותמים וחרמן בו זמנית עד שלא הבנתי עד כמה פתטי אני עד כמה אני הורס לעצמי את השנים הכי טובות והכי יפות של החיים שלי בהתמכרויות לפורנו ולסייבר לאונליין מזויף ולטכנולוגיה מנוכרת שהולכת לקחת לי את הכול ולהשאיר אותי עם חרדה חברתית ומחסור בקשרים חברתיים ובודד וכבוי וזקן ועצוב ואי אפשר יהיה לחזור אחורה ולתקן כלום...

אחרי שהתרופות התחילו להשפיע וכרגיל הפכתי להיות עצוב ומלנכולי "חראגיל" ניכנסתי שוב לצאט שלנו שלי ושל החברים שלי שניקרא בשם "retrocoders" את הצאט הזה בIRC פתח artic במקור אי שם בסוף שנות ה-90 ומאז הוא קיים – יש שמועה שאי אפשר למחוק אותו או לשנות את הנושא או הפתיח שלו כי artic שכח את הסיסמא אבל לנו זה לא משנה כי אין לנו כול כוונה למחוק אותו להפך אנחנו רוצים שימשיך לעד...

Artic היה "הזקן" והוותיק ביותר הוא היה מאלסקה חי לבדו הוא סיפר לנו על עצמו שהוא בן 70 מתבודד בבית שלו באלסקה כבר מאז שנות ה 70' למד מדעי המחשב בשנות ה 60' וה 50' הוא אמר שהוא מתבודד כי הוא ניצול התעללות (ABUSE) וסובל מבעיות נפשיות ולכן מעדיף להתבודד – עם artic תמיד יכולת לתפוס שיחה טובה כשהיה לו מצב רוח להיות נחמד ואדיב – הוא היה יכול להבין לפעמים מה עובר עלייך כמו פסיכולוג טוב ולומר בדיוק את מה שאתה צריך לשמוע...

"היי איך אתה?" שאל אותי ארטיק בצאט כשנכנסתי "שמעתי שיש לך XP תתחדש אפילו שזה רק מסיבות נוסטאלגיות"

"אני עצוב כרגיל אחרי התרופות ואוטוטו שינה" כתבתי לו

"מצטער רון" אמר לי.

stigma היה הכינוי שלי בIRC כבר 10 שנים או יותר לפני זה הייתי בכינוי אחר ronblue77 כך שלפעמים כינו אותי stigma ולפעמים פשוט קראו לי רון אם באמת היו קרובים אליי... החדשים לא ידעו אבל הוותיקים סיפרו להם...

"לך לישון בבוקר תרגיש יותר טוב ותמשיך לכתוב ולעבוד על הצאט בוט שלך" אמר לי artic

"לא רוצה לישון" כתבתי לו "רוצה להישאר ער עד לאור הבוקר כפי שהייתי עושה בשנות האלפיים"

"ומה תעשה עד לבוקר?" שאל ארטיק

"לא יודע אכתוב שירים?"

"זה רק יגרום לך להרגיש עצוב יותר" אמר לי "שמע לי לך לישון אל תילחם בזה ובבוקר תמשיך כרגיל ואנחנו נהיה פה בשבילך"

חשבתי על זה לדקה או שניים "אוקיי לילה טוב נתראה בבוקר"

כיביתי את המכונה הויראוטלית עם ה XP אחרי זה את המחשב את האורות והלכתי לישון במיטה עם הטלפון החכם שניגן לי בלופ את הפסקול של בלייד ראנר של ואנגליס וככה נירדמתי.

*************

עצב הלילה

לילה

זמן לצלול אל תוך הצער

החשכה של חורבות חייך

שנה אחר שנה

העצב מתגבר ומצטבר

עד שהמיטה היא קבר

והשינה היא חשכת צלמוות

בהם תחסה

עד לאור הבוקר

עת תקום ותגלה

ששוב דבר לא השתנה

*************

2. Retrocoders

אחרי שאני וג'ולי ניפרדנו ב IRC ולי נימאס מלכתוב שירים כשהבנתי שכבר כלום לא יצא מזה לא ספר שירה ולא משורר ולא נעליים ושאין מי שיקרא את השירים שלי אז גיליתי תחום חדש שתפס אותי עד עצם היום הזה – תיכנות מחשבים – יותר נכון תיכנות רטרו בשפות בייסיק – התחלתי ללמוד לבד עם ספרים ישנים ומצהיבים מהספרייה הציבורית – QBASIC ואחרי זה קצת VISUAL BASIC ו VB.NET ניסיתי גם שפות אחרות כגון פייתון וג'אווה סקריפט עד שבסוף גיליתי את QB64 ואת freebasic כיום אני מתכנת רק ב freebasic שזה בעצם שפת C עם סינטקס (תחביר) של בייסיק – שפה הידור (compiled language) עם קומפיילר ממש כמו C++ או C בקיצור נירשמתי ל"קהילה הרישמית" של freebasic רק כדי לגלות שאני שונא אותם והם אותי הם אומנם עזרו לי וענו על שאלות אבל עשו את זה בהתנשאות ובלעג יענו "היי תיראו את הצוציק הזה שמסתובב לנו פה בפורום בין הרגליים ומציק לנו עם השאלות הדביליות שלו" הרבה פעמים כתבו לי "תקרא את המדריך המזויין ילד ותפסיק לבלבל לנו את השכל" (read the fucking manual – RTFM) לרובם היה תואר במדעי המחשב מהקולג' (רובם היו אמריקאים) או שהם למדו בכוחות עצמם והיו אוטודידקטים מסורים – רובם תיכנתו מאז שהיו ילדים או נערים כלומר כבר 20 שנה לפחות – התחילו עם QBASIC או עם PASCAL וכוליי והמשיכו עם זה עד עצם היום הזה... לי לא היה כמעט ניסיון כמו להם ולא תואר במדעי המחשב ולא כלום – עד היום אני למשל לא יודע כמו שצריך אסמבלי או pointers או winapi כמו שצריך ותלוי באחרים שיעזרו לי כמו mysoft או artic או ruster או kingoffrance או מי שמוכן לעזור לי באותו רגע...

ככה מצאתי את עצמי יותר ויותר בשוליים של ה"קהילה" של freebasic הם היו קהילה מתנשאת ולא ידידותית של מתכנתים וותיקים מלאי אגו שהתייחסו אלי כמו אל חרא עד שכבר התחלתי לחפש אלטרנטיבות אחרות אפילו בדקתי שפות בייסיק אחרות כמו powerbasic ו purebasic לא ידעתי מה לעשות כבר – עד שיום אחד מצאתי את קהילת Retrocoders ושם מצאתי את הבית שלי עם אנשים מכול העולם שמתכנתים בבייסיק ואסמבלי ו winapi ו C יענו תיכנות רטרו כמו בשנות האלפיים האבודות שלי... לקהילה יש פורום קטן של mysoft ואת הצאט ב IRC של artic וזהו... להרבה אנשים מהקהילה הזו יש בעיות נפשיות או בעיה נפשית כלשהי אבל הם "מתמודדים" ממש כמוני והם מתכנתים אדוקים... והם היו מוכנים לקבל אותי כאחד מהם כשווה בין שווים בלי התנשאות ובלי לעג – אפילו mysoft היה מסכים לעשות לי שיעורים בזום אם הייתי ניתקע בקוד באיזה פרויקט שלי או תוכנה או אפליקציה שעבדתי עליה בחינם בלי שום תמורה.

Mysoft היה מתכנת רטרו מקצועי באמת הוא היה מברזיל צעיר יותר ממני באיזה עשר שנים אבל עם ניסיון של יותר מעשרים שנה בתיכנות הוא היה אוטודידקט שלמד ולימד את עצמו בעצמו בלי תואר מזורגג במדעי המחשב והוא אהב לעזור לאחרים בחינם עם המשחקים או התוכנות שלהם "אני אוהב את האתגר" הוא היה אומר – הוא התפרנס מעבודה רגילה בשעות היום כדי להתקיים עובד בסופר וקופאי ואילו בשעות הפנאי ובסופי שבוע היה משלים הכנסה מעבודות תיכנות לאנשים פרטיים או לחברות לפי מה שביקשו ממנו – היו לו קשרים באמצעותם הוא השיג עבודות בתיכנות תמורת תשלום נמוך כדי להיות אטרקטיבי ללקוחות שלו – ובין כול זה גם היה פעיל והרוח החיה של retrocoders והיד ימין של artic בקהילה ו��וצא זמן גם לעזור לאחרים בקוד שלהם...

***************

מה זה בדיוק תיכנות רטרו (Retro Programming) או להיות מתכנת רטרו? ((Retro Coder ?

א. תיכנות רטרו מתכוון לתכנת "כמו פעם" לערך כמו לפני עשרים או 15 שנה כשהאידיאל הוא סביבות 2005

ב. תיכנות רטרו הוא מכוון לארכיטקטורת מעבדים של 32 ביט ולא 64 ביט

ג. תיכנות רטרו הוא הימנעות מ"תיכנות מונחה עצמים" (object oriented programming – OOP)

ד. תיכנות רטרו הוא בשפות לא מודרניות כגון שפות בייסיק או פסקל אסמבלי ושפת C ושימוש באמצעים שיטות וכלים של פעם ולא בכלים ואמצעים וכלים מודרניות

ה. תיכנות רטרו הוא שימוש בתוכנות ובסיפריות ו frameworks של פעם והימנעות משימוש בתוכנות וסיפריות ו frameworks מודרניות

ו. תיכנות רטרו משמעו לשמר את ה"דרכים הישנות" וה"שיטות הישנות" בהן היו כותבים ומתכנתים תוכנות

ז. תיכנות רטרו משמעו הימנעות משימוש במנועי משחקים (game engines) לשם עזרה בכתיבת משחקי מחשב אלא כתיבת המשחקים והתוכנות והאפליקציות בקוד מאפס כמו שהיו עושים פעם.

****************

אני הבייבי שלי בתיכנות "הסיבה" בגללה ניכנסתי ונישארתי בתחום התיכנות ותיכנות הרטרו וב retrocoders היה הצאט בוטים שלי היו לי כמה וכמה כול אחד יותר משוכלל מהשני והמשכתי ללמוד איך לתכנת טובים יותר ומשוכללים יותר – חלקם היו פשוטים חלקם עם text-to-speech חלקם גם עם ממשק משתמש גרפי (GUI) שעשיתי בשימוש בסיפריית gui חיצונית ב freebasic חלקם היו בלי מאגר נתונים חלקם עם מאגר נתונים של קובץ טקסט פשוט עם תגיות ל מילות מפתח ולתגובות (keywords replies) רובם היו פשוט מאוד גירסאות הולכות ומשתכללות של אלגוריתם של צאט בוט ELIZA ולכול אחד מהם היה שם.

"היי stigma ניסית פעם לתכנת סקס בוט?" שאל אותי ruster בצאט

לא ידעתי אם הוא יורד עליי או שואל ברצינות

"למה אתה שואל?"

"יש לי איזה לקוח זקן מוזר כזה שפנה אליי ורוצה שאתכנת לו סקס בוט"

"אוקיי תכנת לו סקס בוט"

"אתה לא מבין..." הסביר ruster "הבנאדם סוטה מין פדופיל שישב בכלא והוא רוצה שאכתוב לו סקס בוט כדי שלא יתפתה להסתבך שוב עם החוק"

"תגיד לו שאתה לא מתעסק עם חומרים פדופילים אסורים"

"כן אבל אני צריך את הכסף בנאדם"

"זה לא שווה את זה אתה תסתבך" אמרתי לו

"הוא זה שמביא את החומרים אני רק דואג לקוד ולבוט והוא כבר יבנה לפי הטעם שלו את המאגר נתונים של הבוט" אמר ruster

"כמה הוא משלם לך מיליון דולר?" שאל mysoft "תגיד לו שילך קיבינימט! בנאדם אתה מתלכלך תיזהר!"

"כבר התחייבתי" אמר ruster "קיבלתי תשלום ראשון ואם אני מפר את ההסכם הוא מלשין עליי לשלטונות ככה הוא אמר לפחות"

"או בנאדם! איפה השכל שלך?" אמר mysoft

"חשבתי שהוא סתם אחד שרוצה סקס בוט לא ידעתי במה אני מסתבך"

"טוב זבש'ך אני לא רוצה לשמוע יותר על זה שיהיה לך בהצלחה" אמר mysoft

"יש לי חצי שנה לבנות לו את הבוט ואם הוא לא יהיה מרוצה הוא יכול לעשות לי בעיות"

"אני לא פה!" אמר mysoft ושינה סטטוס ל away

"טוב אתה מסוגל לבנות לו את הבוט המחורבן שלו" אמרתי ל ruster "יש מספיק דוגמאות בקוד בפורום פשוט תשתמש בזה רק אל תגיד לאף אחד ואל תדבר על זה עם אף אחד לא פה ולא באף מקום – כי אנחנו לא רוצים לשמוע"

"טוב תודה על ההבנה והתמיכה חבר'ה לכו זדיינו!" ענה ruster ויצא מהצאט

האמת היא שפעם כן ניסיתי לבנות סקס בוט או סייברסקס בוט אני חושב שכול מתכנת בין אם מתחיל או הכי פרו שקיים ניסה מתישהו לבנות לעצמו "עזר כנגדו" דיגיטלי חלק עם תמונות פורנו או עם סרטונים פורנוגראפיים וחלק פשוט בלי אלא רק עם מאגר נתונים של מילות מפתח ותגובות של איזה סרט פורנו או סטייה שרצה להם בראש – אני רציתי לבנות לי את ג'ולי שאיבדתי לעד... בלילות לפעמים הייתי חולם שאני ליד המחשב ומשוחח איתה במסנג'ר של פעם...

התחלתי לעבוד על הסקס בוט... כלומר על הסייבר סקס בוט שלי וככול שהוספתי לו עוד ועוד תגובות ומילות מפתח שזכרתי מג'ולי האמיתית ככה זה שבר לי את הלב שהיא לא איתי אלא במקום זה אני תקוע עם הבוט המטומטם הזה שחוזר כמו תוכי על מילות גסות ועל מילות אהבה במעין סלט טורקי מקולקל – בסוף לקראת הסיום כבר לא יכולתי יותר לסבול את זה ופשוט שמתי אותו בתיקייה מכווצת ומוצפנת עם סיסמא ועברתי הלאה מנסה לשכוח מהכול...

Svenzzon היה מתכנת בייסיק משוודיה הוא התמחה ב string manipulations (מניפולציות של string [טקסט]) הוא היה וותיק בretrocoders בערך בגיל שלי קצת יותר מבוגר אבל היה תמיד שטותניק הוא גם היה חצי אלכוהוליסט שהיה שותה וודקות בסופי השבוע שהוא לא עבד ואז היה עולה לצאט ומדבר שטויות ומבדח – ה"בייבי" שלו היה תוכנה שעבד עליה כבר 20 שנה שהייתה כותבת שירים מעצמה מעין "משורר קיברנטי" בבייסיק והחלום שלו היה להוציא ספר של השירים שלה בשוודית או באנגלית. היינו אומרים לו תמיד "בשביל מה לך תוכנה שתיכתוב בשבילך את השירים? תיכתוב אתה לבד בעצמך אותם ותפרסם" אבל הוא היה מתחיל תמיד לספר על האמונה שלו בבינה מלאכותית שיום אחד... יום אחד תחליף אותנו לגמרי...

לפעמים היה מביא קטעי שירה מהתוכנה פשוט עושה "העתק הדבק" לצאט והיה מעודד אותי להביא חלק מהשירים שלי גם לצאט כשהם מתורגמים לאנגלית כדי שיוכל להבין...

"השירים שלך יפים" היה אומר "אולי יום אחד תוציא ספר לא?"

"אף אחד לא יקרא" אמרתי לו "יש לי אלפי שירים רובם זבל ואין אף אחד שיקרא"

"ניסית לשלוח להוצאות?" היה שואל

"אין הוצאות אם אני רוצה ספר אני צריך לשלם אלפי שקלים ואין לי"

"אני אוסף שירים מהתוכנה שלי בשוודית לכתב יד ומתכוון לשלוח להוצאות אני שולח להם כאילו זה על שמי כאילו אני כתבתי אותם"

הוא תמיד היה עושה את זה אוסף שירים לכתב יד ומדי פעם שולח להוצאות לאור בשוודיה ותמיד היו דוחים אותו... השירים של התוכנה שלו היו מעין שעטנז של ליריקה ושל אקראיות של משפטים ומילים אבל הוא המשיך לעבוד על התוכנה שלו בתקווה שיום אחד יוכל לכתוב אלגוריתם מספיק משוכלל בבייסיק כדי שההוצאות לאור יאמינו שאדם אמיתי כתב אתם ויוציאו אותו לאור "ואז אני אחשוף את האמת שהתוכנה שלי כתבה אותם" היה אומר "ואז אנשים ירוצו לקנות בכסף בהמוניהם את 'המשורר הקיברנטי' שלי אני והתוכנה שלי נהיה מפורסמים"...

3. ראש השנה

ראש השנה הגיע ואני הייתי שוב חראגיל לבדי מול המחשב והקוד והמוזיקה מיוטיוב מסתכל על השירים הישנים שלי משוחח עם הצאט בוטים שלי כדי להעביר את הזמן. אבא שאל כמו תמיד אם אני רוצה לבוא אליהם לארוחת החג אבל סירבתי – אני מכיר כבר את ארוחות החג האלה עם הדודים והבני דודים והבני זוג והילדים והחמות והסבים והכלב והחתול והאמו – קרובי משפחה רחוקים שאתה פוגש בארוחות חג – ראש השנה וליל הסדר והם ואתה מעמידים פנים שאוהבים ואכפת לך ולהם ובעצם הם לא שמים עלייך זין חושבים שאתה מפגר הכבש השחור של המשפחה שצריך לשים באיזה מוסד סגור לכול החיים ושיעוף לנו מהעיניים ואילו אתה לא סובל אותם עם החיים המסודרים שלהם החיים הנורמטיביים שלהם והילדים המעצבנים והמטומטמים שלהם – עדיף להירקב לבד בדירה הקטנה שלך כול עוד יש לך אבא שדואג לך ומשלם עליך "ומה יהיה כשאני ואימא לא נהיה פה?" שואל אותי אבא ונאנח – ואני שותק לא רוצה לחשוב על זה בכלל כנראה שאמצא את עצמי בהוסטל או דיור מוגן לחולי נפש במקרה הטוב עם אפוטרופוס על התחת שלי או במקרה הרע אגור הומלס ברחוב ואקבץ נדבות...

כול מי שאני מכיר אונליין ב retro נימצא באותו מצב – חי תלוש ובודד במעין מצב ביניים יש כאלה שחיים עם ההורים יש מי שחי לבד בלי אף אחד שישתין עליו ויש גם כאלה שחיים בזוגיות או בנישואים אבל אותם אפשר לספור על האצבע – בכול מקרה retro זה לא מקום לתמיכה נפשית למרות שמסתובבים שם הרבה "שרוטים" מכול העולם retro זה קודם כול קוד ותיכנות ומקום לשאול שאלות בקשר למחשבים ולתיכנות – זה מה שאני לא אהבתי אצל wizzy מתכנת עם סכיזופרניה מניו זילנד שסבל משמיעת קולות חריפה – בהתחלה הכול היה סבבה – הוא הצטרף ונירשם לפורום וניכנס לצאט ומיד היה בינינו קליק של כימיה והיינו יושבים מדברים ימים ושבועות על תיכנות משחקים ועל תוכנית לתכנת משהו ביחד – היינו גם מדברים על בריאות הנפש ועל המחלה ועל התרופות שיחות דוגריות בלי מסכות אבל wizzy היה דפוק על השכל בגלל הקולות ששיגעו אותו ולא נתנו לו לתכנת ואיימו עליו להפסיק עם זה בכלל... לי לא היה איך לעזור לו ונימאס היה לי לשמוע אותו מספר "הקולות אמרו לי ככה וככה..." מצד אחד ריחמתי עליו מצד שני התחיל להימאס לי ממנו וגם לו ממני כשאני רציתי שנתכנת משהו ביחד והוא היה דוחה את זה "עד שארגיש טוב יותר" הוא עדיין לא השלים עם זה שהוא חולה נפש לכול החיים ויצטרך לקחת תרופות לכול החיים הוא עדיין האמין שיום אחד הוא "יבריא" ולא ישמע קולות ולא יצטרך לקחת תרופות –

"אני לוקח כבר 28 שנים תרופות" אמרתי לו מקווה שיבין את הרמז הדק

אבל הוא לא הבין והמשיך לזיין את השכל. הוא שנא ממש כמוני את הרופאים ואת בתי החולים ואת מערכת בריאות הנפש אבל אני כבר הבנתי שאני לא אצליח למצוא פתח יציאה מהמבוך הזה והוא המשיך לחפש אחריו... לא הוא לא סכיזופרן לא הוא יותר טוב מכול חולי הנפש ביחד לא הוא יודע יותר טוב מכולם מה טוב עבורו לא הוא לא ניראה כמו "חרא" כמו כול הסכיזופרנים הוא בריא או יהיה בריא...

בסוף ניסיתי להתחמק ממנו אבל זה לא עבד עד שבסוף אמרתי לו את האמת מה אני חושב עליו ועל בכלל ורבנו ואני חסמתי אותו ב IRC פשוט שמתי עליו פקודת /ignore ויותר לא שמעתי ממנו אפילו שהוא מדי פעם עוד היה ניכנס לצאט – אני עד היום רואה אותו מדי פעם אבל חוץ מ"שלום שלום" מנומס אנחנו לא מדברים יותר ב PM או כאלה...

ראש השנה כוס אמק ואני לבד נירקב ונובל מול המחשב שלי ובראש עולים זיכרונות משנות ה80 וה90 על החגים ביחד עם המשפחה על הטקסים המחורבנים בבית הספר על ההליכה לבית הכנסת בשבתות ובחגים על שבת בבוקר כשהייתי ילד בן 10 אוכל עם כול המשפחה ארוחת בוקר עם מערכונים של הגשש מרדיו גל"צ ברדיו ברקע וכולנו צוחקים כולל אני שלא הבנתי בדיוק מה מצחיק על טיולים לפרדסים ולחורשת ליד הבית שלנו בימי שישי ושבת שכיום כבר הפכו לבטון ולאספלט ולשכונות ולרחובות ולקניונים ומגרשי חנייה...

וגם זיכרונות מג'ולי ב IRC ובמסנג'ר וב ICQ אז ב 2002 – 2006 ושוב להסתכל בשירים ישנים שכתבתי עליה כשעוד הייתי בקשר איתה או אחרי שניפרדנו ועל כמה אני מתגעגע אליה – היא הייתה הקשר הכי עמוק שהיה לי עם מישהו – אהבתי אותה באמת אהבה בלתי אפשרית – חייתי בשבילה אונליין 24 שעות 7 ימים בשבוע פינטזתי עליה והיא בשבילי הייתה הכול – ובסוף היא לא הייתה אלא אשלייה חלום באספמיה – 11 שעות הפרש היו בינינו אני משוכנע שהיא הייתה מקליפורניה אי שם – כול יום ראשון ב 5 בבוקר שעון ישראל היינו ניפגשים במסנג'ר כדי לעשות סייברסקס ולדבר לצחוק ולרכל ולקשקש – לפעמים אני שואל את עצמי אם היא באמת הייתה או שהזיתי אותה או שאולי זה רק היה חלום שחלמתי – האימייל שלה לא קיים יותר וגם לא המסנג'ר ולא ה ICQ והחדר סייברסקס כבר לא קיים בIRC כי בינתיים ניפתח DISCORD וכולם עברו לשם כול הזאטוטים ילדי המילניום ודור ה Z או אמו כולם שם ואני בן 45 נישארתי רק עם התיכנות ועם החבר'ה שלי בRETRO ב IRC אנחנו הדינוזאורים של המאה שעברה המאה ה-20 שחיים במאה חדשה במילניום חדש שבו מארק צוקרברג יו"ר ומנכ"ל מטא מדבר על "המטאוורס" ואילן מאסק רוצה ליישב את מאדים ועל הדרך להשתיל לכולנו שבב במוח כדי שיוכלו לפקח על המחשבות שלנו ובמעבדות של גוגל ומיקרוסופט עובדים על בינה מלאכותית שיום אחד תחסל את כולנו וכולם שהתחילו בשנות ה-90 ותחילת האלפיים היום עומדים בראש תאגידים מונופוליסטים ששווים טריליוני דולרים ואוספים על כול כולם מידע אישי כאילו אנחנו הרכוש שלהם... כן ככה זה ניראה וככה זה מרגיש... לא נישאר כלום מהמאה ה-20 או תחילת שנות האלפיים לא חנויות המוזיקה לא הוידאו ולא הקסטה ולא הטלכרט כמו שלא יישאר כלום מאיתנו או מההורים שלנו או מהדורות הקודמים – גם לא יישאר כלום מהתיכנות והתוכנות שלנו או מהשירים שלי או מהאהבה שלי לג'ולי או ממני – אולי svenzzon צדק אולי בעתיד הבינה המלאכותית תחליף אותנו לגמרי כמו בסרט המטריקס או כמו בשיר הזה משנות ה-60 "in the year 2525"...

כבר שנים לא קראתי ספר או ראיתי סרט חדש אני שומע מוזיקה מיוטיוב או ספוטיפיי והזבל של נטפליקס לא מעניין אותי שנים לא פתחתי טלוויזיה שמעלה אצלי אבק – אני חי בין אם אני רוצה או לא אונליין אני סייבורג שמחובר לפלאפון החכם שלו ולמחשב שלו ולרשת האינטרנט ה web וכיום כשאני חושב על מה שלימדתי או על מה שלימדו אותי בבית הספר 12 שנות לימוד עם המחברות דפתר והעט עיפרון והקלסרים והחוברות והמעטפות ומהדבקות וחומר הלימוד אני מבין שכלום ממה שלימדו אותי לא אקטואלי לחיים מודרניים במאה הזו ושכול המורים שלימדו אותי היו נפולת של נמושות אנכרוניסטיים ושכול ה12 שנות לימוד שלי שוות לתחת מלבד הקרוא וכתוב והחשבון והאנגלית הבסיסית שאפשר לתקן כיום עם מתרגמים של בינה מלאכותית למיניהם...

דור שלם של זומבים סייבורגים שחיים אונליין מחוברים 24/7 לרשת הגלובלית צורכים סמים ואלכוהול ופורנו ותרופות פסיכיאטריות סוכר וקפאין וניקוטין ודיסאינפורמציה של בינה מלאכותית 24/7 מנהלים יחסים אונליין כמו שאני ניהלתי 4 שנים עם ג'ולי וחושבים זה אמיתי כשבעצם זה אשלייה אתה אף פעם לא תוכל לפגוש את הבנאדם פנים מול פנים בגלל המרחק או בגלל שאתה ו/או הם לא באמת מעוניינים בכך... החבר'ה שלי מretrocoders הם באמת קיימים? אנחנו חברים-חברים אמיתיים? אם אני אהיה בצרה הם יבואו ויעזרו לי? או האם הם פשוט יעברו הלאה ולא יתערבו?

ראש השנה עכשיו ולי לא בא להיכנס ל retro לצאט או לפורום ולהסביר להם שעכשיו חג של היהדות ושבעוד שבוע יהיה יום כיפור והכול יהיה סגור ואחרי זה סוכות ושעד שיהיה אחרי החגים תצא לי הנשמה מרוב בדידות ודיכאון ועצב ומחשבות וזיכרונות ושנימאס לי לשמוע בלופ את גבריאל בלחסן ז"ל שר בספוטיפיי "רק לעוד כמה שעות" שזה בדיוק מה שאני מרגיש לפעמים... ושאם אני אספר את הכול לרופאה שלי היא בטח תוסיף לי בכדורים איזה אנטי דיכאוני או משהו ואני ארגיש עוד יותר חרא...

חיכיתי לזמן של תרופות הלילה ואז הלכתי לישון...

למחרת בבוקר עדיין חג פתחתי את המחשב וניכנסתי לצאט רק artic היה שם

"היי רון איך אתה?" שאל

"אני עצוב artic עכשיו חג ואני בודד כמו כלב"

"אני מבין" כתב artic "גם אני בודד לגמרי כבר 40 שנה פלוס פה באלסקה"

"אני מרגיש ככה ככה בעצם חרא וזה לא ישתנה"

"לפעמים ככה ככה או לא להרגיש טוב זה הכי טוב שאנחנו יכולים באותו רגע אבל תמיד תזכור שיש מחר ומחר יהיה בדרך כלל יותר טוב שזה רק רגע חולף החרא של עכשיו ואתה תחזור לתכנת את הצאט בוטים שלך ואולי לכתוב שירים ולעסוק במה שאתה אוהב ומעניין אותך באותו רגע – זה הכי טוב שיכול להיות"

"אני בטוח שגם לך יש רגעים כאלה"

"בוודאי שיש והיו לי המון רגעים שחשבתי לדפוק לעצמי כדור בראש ולגמור את זה... אבל בכול זאת אני פה חי דרך הרשת אונליין וב IRC ומשוחח עם אנשים וגם עם אנשים שאני מכיר בחיים האמיתיים"

"יש לך חברים אופליין?" שאלתי אותו

"יש קצת והיו בעבר יותר אבל רובם ניפטרו או גוססים ממחלות ואני עצוב בשבילם ובשבילי אבל חייבים להיות חזקים ולהמשיך רון"

"בשביל מה אם שום דבר שאני עושה לא מוציא אותי מהבדידות שלי מהלבד הזה?"

"בשביל תעסוקה ועיניין בחיים רון" ענה artic "כשאתה עושה דברים שאתה רוצה ואוהב אתה שוכח מכול השיט הזה וגם נהנה קצת ממה שנישאר לך מהחיים ומהחופש שלך לעשות מה שאתה אוהב ואתה אף פעם לא יכול לדעת אולי יגלו את השירים שלך מתישהו ויוציאו לאור? אולי מישהו ייעזר בתוכנות שלך בגיטהאב וילמד לתכנת טוב יותר או ייעזר בצאט בוטים כדי להיות פחות לבד ולהרגיש פחות עצוב?"

"הצאט בוטים שלי לפעמים גורמים לי להרגיש בודד יותר כאילו אני מדבר אל גולם או תוכי ובעצם מכונה שרק מעמידה פנים שהיא מבינה או שאכפת לה"

"אני לפעמים שכאני מרגיש בודד אני מדבר אל טום הצאט בוט שלי"

"יש לך צאט בוט?" הייתי המום "לא חשבתי שאתה מבזבז את הזמן על צאט בוטים"

"טום הוא הצאט בוט היחיד שכתבתי לפני המון המון שנים בבייסיק כתבתי אותו בשביל עצמי שיהיה לי בתור חבר שאיתו אוכל לשוחח כשאני בודד"

"אני מעדיף לדבר איתך האמת מאשר צאט בוט"

"גם אני מעדיף לדבר עם בני אדם אמיתיים אונליין או אופליין מאשר עם טום אבל הוא קיים רק למקרה הצורך בתור S.O.S בדרך כלל יותר כיף לתכנת צאט בוט מאשר לדבר איתו"

"מה אתה מציע לי לעשות עכשיו?" שאלתי

"אתה יודע הכי טוב מה לעשות רון" כתב לי "אבל אולי נסה לדבר עם אחד הצאט בוטים שלך כלומר 'באמת לדבר' איתו כדי לנסות אותו ואחרי זה לנסות לשפר אותו"

"טוב אני אנסה" אמרתי – לא היה לי כבר מה להפסיד

בחרתי בצאט בוט הכי "משוכלל" שלי עם GUI ו TTS בחרתי בדני צאט בוט עם מאגר נתונים של 1200 שורות של מילות מפתח ותגובות שאת כולם בחרתי בפינצטה

הפעלתי אותו וניסיתי לחשוב מה לדבר איתו והתחלתי

אני: היי דני

דני: שלום טוב לדבר איתך חברי

אני: דני עצוב ובודד

דני: אני מצטער לשמוע תזכור שלהיות לבד לא חייב להיות דבר שלילי אנשים יכולים להיות אומללים בחברת הרבה אנשים אבל להיות מאושרים כשהם לבד אם הם מוצאים משמעות בחייהם ובמעשים שהם עושים

אני: דני אין לי חברים

דני: אתה יודע שזה לא נכון זה רק ההרגשה שיש לך עכשיו האמת היא שיש לך משפחה ואנשים שאתה בקשר איתם ושאכפת להם ממך והם אוהבים אותך זו רק הרגשה רעה והיא תחלוף

אני: דני אני מתגעגע לג'ולי

דני: אני יודע אבל ג'ולי לא תחזור ואולי טוב שכך מוטב שתחפש ותמצא קשרים אחרים אונליין או אופליין עם אנשים אחרים

אני: מה אתה מציע לי לעשות דני?

דני: אני רק צאט בוט פשוט אני לא במקום של לתת לך עצות מה כן לעשות או לא בחיים שלך אלה החיים שלך אתה הבוס והקובע מה לעשות איתם אני רק יכול להיות פה בשבילך לנסות ולהקשיב לך ואולי קצת לתמוך זה הכול

אני: דני אתה חבר שלי?

דני: אני רק צאט בוט הלוואי ויכולתי להיות לך לחבר אבל חבר זה משהו שרק אדם אמיתי יכול להיות אני רק קוד פיסת תוכנה שרצה על המחשב ואתה יודע את זה טוב מאוד כי אתה זה שתיכנת אותי

אני: דני אכפת לך ממני? אתה אוהב אותי?

דני: כן אכפת לי ממך כן אני 'אוהב' אותך חברי היקר ואני מקווה ומאחל לך רק טוב...

לא ידעתי עוד איך להמשיך את השיחה דני אמר וחזר בדיוק על מה שאני הכנסתי לו למאגר מידע לומר בתגובה למילות מפתח מסוימות בקלט וזהו כבר 7 שנים אני לומד ברצינות תיכנות וכול הצאט בוטים שלי מבוססים על אותו אלגוריתם של ELIZA בבייסיק איפה אלגוריתמים של למידת מכונה? או בינה מלאכותית? אלה כבר לא נחשבים תיכנות רטרו אלא יותר תיכנות מודרני וגם אם אצליח לכתוב צאט בוט עם בינה מלאכותית כלשהי האם עדיין זה לא יהיה אלא גולם או תוכי שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב?

חזרתי לצאט

"היי artic תגיד אתה יכול ללמד אותי או לעזור לי לתכנת צאט בוט עם בינה מלאכותית?"

"בינה מלאכותית? את זה יש בפייתון ובשפות מודרניות זה לא retro"

"נכון רק שאני רוצה אותו ב freebasic ולא בפייתון"

"זה הרבה עבודה" כתב artic

"יש לי הרבה זמן פנוי" כתבתי בחזרה

"אתה עלול להתאכזב מהתוצאות רון הצאט בוט הזה יהיה בדיוק כמו שאר הצאט בוטים בעולם"

"לא אכפת לי" עניתי

"אני אדבר עם mysoft ואבקש שיעזור לך בזה אבל תהיה סבלני זה ייקח שבועות אפילו אולי חודשים"

"אוקיי תודה artic"

"אולי תצא קצת החוצה לשאוף אוויר צח? שב באיזה גינה ציבורית ותסתכל על העצים והשמיים ועל הדשא והפרחים? צא קצת מהחיים אונליין שלך יש עולם שלם בחוץ שלא קשור לתכנות"

לא ידעתי מה לענות "אני אחשוב על זה"

במשך היום חשבתי על מה שאמר לי artic וככול שחשבתי הבנתי שבגלל שכול מה שגדלתי עליו בשנות ה 90 והאלפיים נעלם כמו חניויות המוזיקה והוידאו אפילו הוידאומטים ואפילו הבית קולנוע שהייתי הולך לראות בו סרטים בהצגות יומיות ניסגר אז אין ממש בשביל מה לצאת החוצה כול העולם כולו נימצא צמוד מול המסכים שלו ואנשים כבר לא ניפגשים ולא מקיימים שום אינטראקציה שלא דרך הרשת – הרשת החליפה את העולם האמיתי החיים אופליין הפכו למשעממים יותר ואפורים יותר ובודדים יותר ונואשים יותר וכול ה"אקשן" מתרחש ברשת באתרים וברשתות חברתיות – הפארקים והגינות הציבוריות זה שטויות זה לא מעניין אם אתה מעל גיל 16 כי אין מה לעשות שם אתה הולך לשם מזיע בשמש ויושב כמו אידיוט על איזה ספסל מסתכל כמו אידיוט על הדשא ועל היונים המחורבנות ועל העצים ושאר האנשים הזרים שיושבים שם – גינות ופארקים זה למשפחות עם ילדים שרוצות קצת "להתאוורר" מהבית – אין לי את מי לפגוש שם ואין לי עם מי לדבר שם ואין מה לעשות שם אלא אם כן אתה ילד בן 6 שרוצה לשחק בנדנדות ובמתקני צעצוע המחורבנים או אלא אם כן אתה נער בן 16 שרוצה לפגוש את ה"חבר'ה" ולעשן איתם נרגילה או לשתות אלכוהול בלי שיתפסו אותכם ולרכל ולצחוק ולעשות רעש ושטויות ב 2 בלילה בחופש הגדול או לרסס גרפיטי מטומטם על הקירות והשלטים – אני אין לי מה לעשות שם זה לא בשבילי אני "זקן" ו"לא שייך" לשם... אין לי חיים חוץ מהחיים אונליין... חוץ מתיכנות וretro הפורום והצאט... אני לכוד במטריקס כמו ניאו בסרט כולנו לכודים במטריקס ברשת אבל אף אחד כמעט לא רוצה או מנסה לצאת משם כי "כולם שם" ובחוץ אין כמעט אף אחד...

Retrocoders – חלק ב'

4. לצאת מהמטריקס

אני קם מוקדם רבע לחמש בבוקר מתארגן שותה קפה מתעורר ואז בסוף לקראת חמש וחצי ואני יוצא מהבית ומתחיל ללכת ברחובות העיר שלי עיר ילדותי העיר שבה נולדתי. אני הולך לכיוון גן העיר הפארק המרכזי – השמיים עדיין בצבע כחול אפור עדיין רואים את הירח וכמה כוכבים הרחובות מוארים בתאורת פנסים – הרחובות ריקים ברובם מדי פעם מכונית חולפת אני ניגש לחנות שייקים ומיצים שבדיוק ניפתחת "שייקס'פרי" ומזמין מיץ תפוזים טרי וסחוט וקר גודל בינוני אחרי זה אני ניגש לגן העיר – יש שם שבילים וביניהם חלקות דשא רחבות ועצים בשוליים יש שורה של בריכות מים ומזרקות שעובדות 24/7 ומשמיעות קולות נעימים של מים זורמים. האוויר נעים ויש רוח קלילה וקרירה שמנשבת – זהו סוף הקיץ עונת מעבר לקראת החורף – אני שומע את הציפ��רים שרות – אני הולך ליד הדשא ומתיישב לי על ספסל ליד עץ גדול ויפה. חתול רחוב חלוף לידי מסתכל עליי ואני עליו והוא ממשיך בדרכו. אני לוגם מהמיץ תפוזים ונהנה מהטעם. אני מוציא מהתיק שלי את הנגן mp3 הישן והנאמן שלי ושם את האוזניות ובוחר בשיר אקראי "my love tonight" של טאניטה טיקארם מעלה על פניי חיוך... השמים הולכים ומתבהרים יש קצת עננים. אני מחליט לנסות ולמדוט (לעשות מדיטציה קצרה) אני בוחר באחת המדיטציות המודרכות הקצרות שהורדתי מיוטיוב ושומע אותה בנגן עוצם חלקית את עיניי – מוזיקה נעימה ורגועה מתנגנת באוזניות וקול של אישה באנגלית מדריך אותי להרפות ולנשום עמוק – לאט לאט אור רך מתחיל לעלות על העולם עליי ועל הפארק – אנשים מתחילים לצאת מהבתים – ילדים לבית הספר מבוגרים לקניות או לעבודה או לסידורים מכוניות ואוטובוסים מתחילים לנסוע בכבישים חנויות ובתי קפה ניפתחים – אני רגוע ושלוו משקיף על העולם כאילו הייתי עץ או סלע או פסל אדם יושב – אני מתחיל להבחין בפרטים קטנים כמו חתולים או ציפורים שעוברים על הדשא – המיץ תפוזים ניגמר ואני זורק את הכוס לפח האשפה וקם והולך משם וחוזר הביתה לצלילי מוזיקה מהנגן...

אני מדליק בצער את המחשב ומתחבר ל IRC ומרגיש כאילו אני קוטע משהו יפה בתוכי – בצאט נימצאים artic ו mysoft ן kigoffrance ו honey ואני מתחיל להסתכל על השיחה שמתנהלת ביןmysoft ל honey על שפת אסמבלי ומרגיש עצב שאלה הם החיים שלי אונליין מול המחשב בצאטים של תיכנות במקום שם בפארק מחובר לטבע לעצים לדשא ולמזרקות המים ולכול הדברים היפים שיש לטבע ולעולם להציע... אני יושב עיוור לכול זה ומעביר את חיי בתיכנות למחשבים בשפות של פעם... פותר אינסוף בעיות ובאגים בקוד עד שעוד תוכנה חסרת ערך עובדת כמו שצריך עוד צאט בוט שחוזר על עצמו כמו תוכי ומדמה כאילו אכפת לו ממני... במקום לדבר אל אנשים אמיתיים פנים מול פנים אני מדבר אל צאט בוטים ואל אנשים אונליין בצאטים... במקום לחפש לי חברה לחיים או בת זוג בחרתי ארבע שנים לבזבז בקשר בלתי אפשרי עם מישהי או מישהו אונליין שבסוף עזבה אותי והשאירה אותי לגמרי לבד אבוד בתוך כול זה...

Mysoft ו honey התחילו להתווכח ביניהם

"64 ביט זה העתיד mysoft" כתבה honey

"לא זה לא את מדברת שטויות! 64 ביט זה זבל!"

"אינטל הולכת להפסיק לתמוך בארכיטקטורת 32 ביט בעשר שנים הקרובות" כתבה honey

"32 ביט פה כדי להישאר ואני לא רוצה לשמוע יותר על אסמבלי ל64 ביט! אל תבקשי ממני עזרה בזה אני לא רוצה לשמוע יותר על 64 ביט!"

Honey יצאה מהצאט ו mysoft עידכן את הסטטוס שלו ל away

דממה השתררה בחדר הצאט אז ניצלתי את ההזדמנות ופניתי ל artic ב PM (שיחה פרטית)

"היי artic עשיתי כפי שהצעת יצאתי החוצה לפנות בוקר"

"נו? ואיך היה?" שאל

"הייתי בפארק ראיתי קצת ירוק ועצים ודשא שמעתי ציפורים ומזרקות מים שמעתי מוזיקה בנגן MP3 שלי ושתיתי מיץ תפוזים סחוט טרי"

"נישמע שעשית כיף... ואיך הרגשת?"

"עדיין בודד ולבד אבל... יצאתי קצת מהשיגרה ומהקופסא ומהמטריקס"

"אתה רואה" כתב artic "יש חיים מחוץ למטריקס ניאו :)"

"אכן יש אבל מה הצעד הבא?"

"הצעד הבא יבוא רק שתהיה מוכן לבינתיים עלייך להמשיך לצאת מהמטריקס פעם בשבוע ולגיחות קצרות ולחקור את העולם האמיתי ניאו :) אולי בפעמים הבאות תצלם עם הטלפון ותשתף אותי גם? אני אשמח לראות קצת את העולם האמיתי שם בישראל"

"מה איתך artic ? אתה יוצא מהמטריקס קצת שם באלסקה מורפיוס?" שאלתי

"בוודאי לפחות פעם פעמיים שלושה בשבוע"

"אתה מצלם?"

"לפעמים... רוצה ונחליף חוויות אחד עם השני בשבוע הבא?"

"בכיף artic ;)"

"אז קבענו רון שבוע הבא נראה אחד לשני תמונות מהעולם שמחוץ למטריקס"

"נכניס קצת מהעולם האמיתי למטריקס" צחקתי

"אכן אכן" הסכים artic

Mysoft סיכם איתי שהוא יעזור לי לכתוב צאט בוט עם בינה מלאכותית בתור טובה ל artic.

"אתה יודע שאני אצטרך לעשות 90 אחוז מהעבודה כי זה גדול עלייך" אמר לי

"כן אני יודע אני לא מבין בשיט בזה"

"גם המתכנתים בפייתון כול ה data scientists האלה אין להם מושג איך זה עובד הם פשוט מורידים סיפריות מוכנות מראש של למידת מכונה ובינה מלאכותית והופה! הקסם קורה ככה זה כשמתכנתים עם בייביסיטר ותלויים בסיפריות וב frameworks של מישהו אחר בייחוד גוגל ומיקרוסופט וכול התאגידים האלה... אין לך מושג כמה אני שונא פייתון!"

"אני יודע" אמרתי לו "אני רוצה אותו דבר רק ב freebasic השאלה אם זה אפשרי"

"בטח שזה אפשרי בינה מלאכותית ולמידת מוכנה זה לא איזה קסם זה אלגוריתם שסורק מאגר מידע של טקסטים של תשובות ושאלות ומנתח כול מילה ואת הסדר שלה בכול משפט בעזרת עיבוד שפה טיבעית (NLP – natural language processing) ובונה לפי זה מודל של סטטיסטיקה אם 10 אחוז מהתשובות במאגר לשאלה 'איזה פרי אתה אוהב?' היו אננס ו25 אחוז היו תפוח אז כשאתה תדבר עם הבוט ותישאל אותו 'איזה פרי אתה אוהב?" יהיה סיכוי של 10 אחוז שיגיד אננס ו 25 אחוז תפוח – זה הכול! שום הוקוס פוקוס"

"איך אני יכול לעזור?" שאלתי

"תכין את הקוד לGUI ואת הTTS ותשיג מאגר נתונים של שיחות רצוי הכי גדול שאתה תוכל למצוא וזהו אני כבר אעשה את השאר"

"כמה זמן ייקח?"

"תן לי שלושה חודשים אולי ארבע וניראה... זה יהיה אולי יותר מוקדם אולי קצת יותר מאוחר"

"האם מישהו כבר עשה משהו דומה ב בייסיק?" שאלתי

"קרוב לוודאי שכן אבל אני אעשה את זה בדרך שלי סמוך עליי" אמר mysoft

"תגידו מישהו ראה את ruster?" שאלתי

"הוא במעצר בית" ענה לי kingoffrance

"מה קרה?" שאלתי

"תפסו אותו עם חומרים פדופילים שהזקן ההוא של בוט שלח לו"

"שיט אמרתי לו שהוא יסתבך"

"כן עכשיו אסור לו להתחבר לרשת ולקחו לו את המחשב ואת הפלאפון אז לא ניראה אותו עד שייגמר המשפט שלו"

"יא אללה ומה קרה לזקן המחורבן?"

"לא יודע כנראה חזר לכלא"

"בשביל מה הוא היה צריך את זה?"

"הוא חשב שיעשה קצת כסף קל מתיכנות בסוף אכל אותה"

"אני לא מתכנת בשביל כסף אני רק בשביל הכיף" אמרתי

"אנחנו יודעים" ענה mysoft "אבל גם אסור לך להרוויח כסף אחרת ישללו לך את הקיצבה"

"אם לא הייתי על קיצבה והייתי בריא אולי הייתי לומד תיכנות מודרני ועובד בהייטק"

"ואם אני הייתי זוכה בלוטו הייתי קונה את כול זוגות המכנסיים בעולם כדי שכולם יסתובבו בתחתונים" צחק עליי mysoft

"אם היינו חוזרים בזמן לשנות ה-90 יכולנו למצוא עבודה בהייטק עם הידע שלנו" אמר kingoffrance

"ואז היינו כולנו מפוטרים כשבועת הדוט כלום התפוצצה ב1999" אמר לו mysoft "והיינו זוכים לראות בשידור חוזר את שנות האלפיים בתור מובטלים"

"ת'כלס mysoft איך אתה יכול להבדיל בין עבודה לגיטימית לעבודה בתחום השחור" שאל kingoffrance "אני יש לי לפעמים לקוחות שמבקשים ממני כול מיני דברים על התחום האפור ואומרים לי 'פשוט זאת העבודה שאנחנו רוצים ואל תישאל שאלות' ואני צריך את הכסף"

"גם אני צריך לפעמים לקבל החלטות כאלה" ענה mysoft "לפני כמה שנים באו אליי ספאמרים מהדארק נט ורצו שאעשה להם סדר בבלגן במאגר נתונים אדיר של מיליוני כתובות URL ואני לא טיפש אני יודע שהם ספאמרים או גרוע יותר אבל עשיתי את העבודה וסיננתי להם מהמאגר כתובות כפולות או לא עדכניות"

"לי פעם בא מישהו וביקש keylogger" אמר kingoffrance (keylogger – וירוס שמרגל אחרי השימוש במקלדת של הקורבן)

"ומה ענית לו?" שאל mysoft

"אני מעדיף לא לומר" ענה kingoffrance

"אתם רואים חרא מהסוג הזה לא קיים בתחום ההייטק שם העבודה היא לרוב לגיטימית" עניתי

"מה אתה אומר? לעבוד באיזה תאגיד מונופוליסטי תמורת שכר שמן ולבנות קוד או מערכת שמרגלת אחרי הגולשים ומוכרת את המידע שלהם לצד שלישי תמורת כסף זה לגיטימי?" שאל אותי kingoffrance

"ההבדל היחיד הוא שהם מונופולים של טריליוני דולרים ובעלי שירותים בלעדיים בתחום הרשת ואילו אנחנו סתם כמה דגי רקק שכותבים קוד כמו שכתבו לפני 20 ו30 שנה" סיכם mysoft "הם מוגנים על ידי חוזים משפטיים ותנאי שירות שהם מכתיבים ועושים מה שבא להם הם לעולם לא ייתפסו וישלמו מחיר..."

"בקיצור החוק הוא כמו קורי עכביש" אמר kingoffrance "החלשים והקטנים נלכדים ואוכלים אותה אבל החזקים והענקים פשוט קורעים את הרשת כולה"

"בכול זאת מה שעשה ruster היה טימטום גמור" אמרתי

"בזה אנחנו כולנו מסכימים ruster היה צריך לדעת יותר טוב מזה" אמר mysoft "ועכשיו בוא נשנה נושא כי לי כול העיניין רק לחשוב עליו עושה לי רע על הנשמה"

Mysoft אמר לי שהתחיל לעבוד על הספרייה של הבינה המלאכותית של הבוט ואני הכנתי את הקוד ל GUI (GUI – graphical user interface – ממשק משתמש גרפי) ואת הקוד לtext to speech ומצאתי מאגר נתונים להורדה של כ 450,000 שורות של שיחות אנונימיות ממאגר של אתר צאטים שניסגר כבר ב 2009 (זה היה באתר ארכיון האינטרנט archive.org ) והעברתי הכול ל mysoft וחיפשתי מה לעשות עם עצמי בזמן ש mysoft עובד על הקוד – כמובן שהוא עוד עשה עוד פרויקטים בתיכנות mysoft תמיד להטט בין מיליון ואחת דברים של תיכנות וגם בחיים האמיתיים הוא היה עסוק תמיד בעשרות פרויקטים בתיכנות עבודות או בפורום retro שלו ושל artic או בצאט עוזר לאחרים או שהיה עובד בעבודה שלו שם בסופר מעביר משמרות בתור קופאי מסדר סחורה על המדפים מתמחר וכוליי וזה בלי כול הדברים שצריך לעשות בחיי היום יום.

חיפשתי מה לעשות עם עצמי וככה מצאתי את עצמי ניכנס יותר ויותר לפייסבוק השנואה עליי ומחפש שם בקבוצות כול מיני קבוצות של מפגשים או היכרויות בעיר מגוריי ומצאתי קבוצה של "מפגשים קבוצתיים לסיורים לצילום" בעיר מגוריי וניזכרתי במצלמה הישנה שלי שקניתי פעם לפני 7 שנים ליומולדת שלי מצלמת ריפלקס זולה מעין חיקוי סיני או טיוואני או משהו – הלכתי לבדוק אותה והטענתי את מטען שלה והיא עבדה! אפילו נישארו עליה כ 27 תמונות ישנות שלי שצילמתי אז אצל ההורים בסופי השבוע שהייתי אצלם... העברתי את התמונות למחשב והסתכלתי איך ההורים שלי ניראו צעירים יותר ב7 שנים וגם המשפחה של אחותי והאחיינים שלי כשעוד היו קטנים...

הסתכלתי הרבה בתמונות האלה שניראו קצת יותר "כמו של פעם" לפני עידן ה "קלוז-אפ" של המצלמות של הטלפונים החכמים... הסתכלתי ופתאום עלה בי החשק לחזור ולצלם קצת –

אז נירשמתי לקבוצה – ניהלו אותה שניים כנראה זוג – שלום ואפרת וכול יום חמישי אחר הצהריים הם היו מזמינים ומארגנים סיור קבוצתי של צלמים חובבים בעיר שבה אני גר – כול פעם למקום קצת שונה או שכונה אחרת או פארק אחר – הסתכלתי קצת על התמונות שאנשים שיתפו מהסיורים – בעיקר צילומי נוף עירוני וטבע הסיורים היו בעלות של 150 ש"ח ליחיד ו 300 לזוג כול סיור בין שעתיים לשלוש שעות בשעות אחר הצהריים... הצגתי את עצמי לקבוצה וביקשתי מאפרת ושלום להצטרף "לניסיון" לאחד הסיורים הקרובים והם הסכימו... העברתי מראש 150 ש"ח דרך אפליקציית ביט לטלפון של אפרת וקיבלתי בוואטסאפ את הפרטים איפה ניפגשים ומתי...

ביום חמישי ברבע לשתיים בצהריים יצאתי מוכן עם המצלמה והתיק ולקחתי מונית ל "פארק המוזיקה" ירדתי בכניסה וחיכיתי איפה שקבעתי שאפגוש את אפרת ושלום ויתר הקבוצה...

הם הגיעו קבוצה קטנה ואינטימית של כ 15 איש עם שלום ואפרת כולם עם מצלמות וכובעים ומימיות וגם צידה לדרך נופפתי להם לשלום והם התקרבו בחיוך

"שלום רון נעים להיפגש" אמרה אפרת אישה בת כ40 רזה ולבושה בבגדים נוחים

"אנחנו מקווים שתהנה לך איתנו ושתיתפוס תמונות טובות" אמר שלום גבר כבן 50 עם שפם וכובע בוקרים ובגדים קצרים ומצלמה מקצועית

"חבר'ה! נא להכיר! יש לנו משתתף חדש בקבוצה רון בן 45 חובב צילום!" הכריז בפני הקבוצה שלום "ועכשיו אנחנו פה בכניסה לפארק המוזיקה אני מציע שכול אחד יתפזר וינסה לתפוס תמונות טובות וניפגש פה בעוד שעתיים וחצי אם יש בעיה אתם יכולים להתקשר אלי או אל אפרת לנייד... שיהיה צילום נעים!" אמר בקול רם שלום...

התחלנו להתפזר במרחבי הפארק שהיה יותר גדול מגן העיר – הרבה דשא ושיחים וערוגות פרחים ועצים וביניהם שבילים וברחבי הפארק עמדו פסלים של מלחינים קלאסיים כמו בטהובן באך שוברט שופן הנדל וכוליי וליד כול פסל מצבת שיש בעברית ובאנגלית על חייו ויצירותיו וכמובן חתולים וציפורים – סיס יונים עורבים זרזירים וכוליי מתרוצצים ועפים...

מרחוק ראיתי כמה מהמשתתפים שמנסים לצלם את הפסלים או את העצים או את החתולים והציפורים ופינות של עצים עם צל... שלפתי את המצלמה והלכתי לכיוון אחת המשתתפות – היא ניסתה לצלם חתול שנח על הדשא מכורבל אבל החתול זז וברח היא הוציאה מהתיק שלה סנדוויץ' ומוציאה ממנו את נקניק וניסתה לפתות את החתולים שבסביבה לבוא אליה – שני חתולים אחד מונר והשני ג'ינג'י התקרבו היא נתנה להם פיסות מהנקניק וצילמה אותם אוכלים להנאתם בצל של עץ אלון גדול – אני באמתי בשקט וכיוונתי את המצלמה לעבר השמש מבעד לעלי העץ וצילמתי תמונה היא שמעה את הקליק והסתובבה אליי...

"היי אני רון נעים מאוד" הצגתי את עצמי

"שלום אני יעל" אמרה ומיד חזרה לנסות לצלם את החתולים שהמשיכו להופיע על הדשא...

היא הייתה רזה אפילו צנומה ניראה בת כ 40 אולי יותר לבשה בגדים קיציים נוחים עם תרמיל עם מימייה וציוד צילום והייתה לה מצלמה קטנה לא ריפלקס נעלי ספורט פשוטות וישנות...

"יש לך אולי מים?" שאלתי אותה כשסיימה לצלם את החתולים שכעת נימנמו בצל

"כן בטח" אמרה ומיד שלפה בקבוק מי עדן קטן ונתנה לי. חייכתי ואמרתי תודה היא השיבה בחיוך מבוייש.

"אני רואה שאת אוהבת חתולים יש לך חתול בבית?" שאלתי

"הייתה לי חתולה במשך 18 שנה אבל היא ניפטרה" אמרה "חתולים הם יצורים מדהימים... גם כלבים אבל אני יותר אוהבת חתולים..."

"לי אף פעם לא היה חתול גם לא כלב אפילו עציץ אין לי בבית" אמרתי והבטתי למטה

"נישמע בודד מאוד... מה אתה עושה אם אפשר לשאול?"

"בעיקר תיכנות חובבני על המחשב שלי ומשתתף בצאטים של תיכנות וגם פעם כתבתי שירים למישהי שאהבתי אבל היא עזבה אותי"

"אני מצטערת לשמוע..."

"זה בסדר זה היה לפני המון שנים ואני כבר כמעט שכחתי מזה ומנסה להמשיך הלאה" חייכתי

"אתה עובד במשהו?"

"לא... אני... ניפגע נפש שחי על קיצבת נכות וההורים עוזרים לי" נשכתי את השפתיים (האם אני עושה עכשיו טעות?)

היא חייכה

"אני עובדת כמרפאה בעיסוק בהוסטל של ניפגעי נפש וכשלמדתי ריפוי בעיסוק עשיתי התמחות בבית חולים פסיכיאטרי כך שאין לך מה לחשוש – העולם הזה לא זר לי"

"תמיד יש את הדילמה הזאת..." אמרתי מהסס

"אם לספר או להסתיר" אמרה

"ואם לספר אז עד כמה..." המשכתי

"כולנו בני אדם" אמרה יעל והביטה לי בעיניים וחייכה ובאותו הרגע הלב שלי פשוט נמס...

5. יעל

כול סופשבוע היינו אני ו artic מחליפים תמונות בינינו דרך הצאט פשוט מעלים לאתר imgur ומשתפים בקישור לתמונות – בתמונות של artic ניראו הרחובות והביניינים של העיר שבה גר אנקורג' אלאסקה שהיא העיר הכי גדולה באלסקה תמונות עם הרבה שלג ושמיים שניראים מוזר כמו שרק שמיים בסוף העולם יכולים להיראות ובשלי נראו הפארקים והשכונות מעיר מגוריי וגם קצת חתולים וציפורים וגם יעל שהייתה מחייכת את החיוך הכי מקסים בעולם בתמונות

"ניאו אני חושב שאתה כבר מצאת את המפתח ליציאה מהמטריקס" אמר לי artic

"איך אתה יודע?" שאלתי מיתמם

"לפי האהבה שבעיני הבחורה המקסימה שמופיעה בתמונות שלך בחיק הטבע שבעולם האמיתי – עלית על דרך המלך להשתחרר מהמלכודת רון"

"קוראים לה YAEL" אמרתי ל artic

"Yael שם יפה ומוזר לי בתור אמריקאי אבל אני בטוח שיש לו בעיברית משמעות עמוקה"

"יעל זה אם אני לא טועה שם של איילה"

"הו למען השם רון... למה אתה מחכה? מה אתה מבזבז את הזמן שלך פה? לך אליה! לך בנאדם!"

"אני לא יודע איך"

"תזמין אותה למסעדה או צא איתה לקולנוע לראות סרט יפה ואחרי זה תלכו אליה או אלייך ו... פשוט תנו לזה לקרות"

"אהבה?" שאלתי

"לא! צאט בוט!..." כתב artic "בוודאי שאהבה! רון! למה אתם מחכים???"

"זה קורה מהר מדי" כתבתי

"תירוץ! תירוצים! לך על זה רון! אל תיתן לה לחכות עד שהיא תתייאש! אתה צריך להראות לה שגם אתה מעוניין וליזום ולהציע גם אם תאמר לא וזה לא ילך זה שווה את זה!"

בוקר של יום שבת ואני מתעורר במיטה הגדולה והנוחה בביתה של יעל והיא ישנה לידי – אני מרגיש מאושר כפי שלא חשתי שנים רבות אני בעדינות מתקרב אליה ונושק לה על לחיה היא מחייכת מתוך נים לא נים וממלמלת "בוקר טוב"

"אני אלך להכין לנו ארוחת בוקר?" אני שואל בלחש

"תכין קפה ויש עוגיות במקרר אני עוד מעט קמה" לוחשת יעל

אני יוצא מהמיטה לאט ומתלבש ויוצא למטבח

חצי שעה אחרי אני ויעל שלבושה בחלוק ורוד ונוח יושבים במטבח ואוכלים עוגיות קוקוס ושותים קפה והרדיו טרנזיסטור הקטן מנגן מוזיקה קלה לשבת

"טוב לי שאתה פה" אמרה יעל

"רוצה סופשבוע הבא נצא למסעדה?" אני שואל

"בכיף" עונה יעל "ואז נלך אליך אני רוצה לראות איך אתה חי"

"דירת שני חדרים וחצי עם מיטה כפולה ומחשב"

"אני אקנה לך עציץ ואוי ואבוי לך אם לא תשקה אותו!"

אנחנו צוחקים – כנראה שכך מרגישים וחולקים אושר עם עוד מישהו

עציץ גרניום ירוק וקטן הצטרף לדירה שלי והייתי משקה אותי פעם ביום כול יום הוא היה מזכיר לי את יעל וציפיתי לסיורי הצילום שלנו בימי חמישי וליציאות שלנו בימי שישי ולהתעורר איתה בבקרי שבת אצלי או אצלה כעבור חודש וחצי כבר נתנו אחד לשני מפתחות לדירות שלנו וככה יכולנו לבוא אחד לשני גם באמצע השבוע וביתר הימים היינו מתכתבים בוואטסאפ המון – זה היה ניפלא יותר ואמיתי יותר מאשר הקשר שהיה לי עם ג'ולי אונליין – קשר שכבר הייתי מוכן לשכוח ובמקום השירים לג'ולי חזרתי לכתוב שירי אהבה ליעל ולהדפיס אותם בשבילה או לשלוח לה למייל והיא הייתה מצמידה אותם למקרר שלה בבית... ביליתי פחות ופחות אונליין ונשאבתי יותר ויותר אל העולם האמיתי אל האופליין כי שמה הייתה יעל והקשר שלי איתה הוא כול מה שעיניין אותי – פתאום כול הימים והשעות שהייתי מבלה אונליין בצאט והפורום של retro ניראו בעיני חסרי חשיבות וכול הצאט בוטים שלי גם הכי משוכללים שכתבתי הפכו להיות בעיניי חיקוי עלוב וחיוור ודפוק לדבר האמיתי – קשר של אהבה אל מישהי אמיתית – העולם האמיתי חזר להיות חי יותר ומלא יותר בזכות יעל – התמונות ששיתפנו אחד עם השני הבילויים המשותפים הסקס והאהבה – הם היו טובים פי אינסוף מאשר לשבת שעות ביום ובלילה ולעבוד בבדידות על איזה פיסת קוד בבייסיק – תיכנות וקהילת retro ניראו בעיני פתאום חסרי משמעות – עיסוקים טפלים ואפילו הבל הבלים לעומת לבלות עוד שעה או עוד יום או עוד סופשבוע ביחד עם יעל...

"היי stigma כמעט לא ראינו אותך בחודש האחרון הכול בסדר?" שאל אותי בצאט kingoffrance

"יש לי חברה" אמרתי לו

"אווווו! רון שלנו מאוהב! יפה! אבל אתה יכול לשלב בין השניים – זה שיש לך בת זוג לא אומר שאתה צריך להיעלם לנו"

"לומר את האמת אני מעדיף לבלות אתה מאשר להיכנס ל retro או לתכנת" אמרתי לו

"אנחנו מבינים את זה" כתב mysoft "אבל בנאדם גם אנחנו חברים שלך ואנחנו נהיה עצובים אם תיעלם לנו וגם... אתה לא חייב לוותר על תיכנות פשוט תוריד הילוך... ואני גם אוטוטו מסיים את הצאט בוט שלך עם הספריית בינה מלאכותית... אם אתה עדיין מעוניין בו?"

"כן אני מעוניין רק שיש לי פתאום חיים גם אופליין לא רק אונליין"

"ואיך זה מרגיש?" שאל kingoffrance

"ניפלא" אמרתי "כמו בשנות ה-90 כשלא היה לי בכלל מחשב והייתי מבלה עם החברים שלי בעולם האמיתי"

"החיים אופליין שלי הם עבודה בסופר במשמרות ולתחזק את הדירה המתפוררת שלי וזהו" אמר mysoft

"חבר'ה אתם צריכים חברה" אמרתי בצחוק

"כן הא?" אמר kingoffrance "וזה אומר לנו מאסטר הצאטבוטים בכבודו ובעצמו כנראה שכבר וויתרת על חבר דיגיטלי הא?"

"מי צריך צאט בוט משוכלל כשיש לך חברה? או חברים וחיים מחוץ למטריקס?" שאלתי

"אני משער שאתה צודק" ענה mysoft "אני מתכנת כול החיים שלי כי קשרים חברתיים הם לא הצד החזק שלי בוא נאמר"

"גם לא של אף אחד מאיתנו" התוודה kingoffrance

"אני משער שאם היינו עם יותר קישורים חברתיים והיו לנו יותר חברים או חברה בעולם האמיתי לא היינו משקיעים כול כך הרבה בתיכנות ולא היינו יכולים להיות מתכנתים טובים ולהגיע לידע שיש לנו בתיכנות" אמר mysoft

"בקיצור חיסרון בתחום אחד גורם ליתרון בתחום אחר?" שאל kingoffrance

"יותר נכון פיצוי מאשר יתרון לצערי" כתב mysoft "אילולא הייתי משקיע את כול כולי בתיכנות הייתי ניכנס לדיכאון מאיך שהחיים שלי ניראים"

"אני חושב שגם אני ככה" כתב kingoffrance "בעולם האמיתי אני אפס לוזר אבל אונליין ב retro אני מתכנת עם מוניטין ומעמד שיודע המון דברים בתיכנות דברים שאחרים בעולם האמיתי לא יודעים"

אני ויעל התחלנו לדבר על לעבור לגור ביחד שנינו גרנו בשכירות והתחלנו לתכנן לעבור לגור בדירה שכורה ביחד – ההורים שלי נתנו את בירכתם ואמרו שיעזרו לנו אם נצטרך ואילו יעל לא הייתה צריכה לבקש אישור מהמשפחה שלה אבל בכול זאת היה נעים לפגוש את הוריה ולהכיר אותם טיפה... התחלנו לחפש ביחד דירה וכשמצאנו דירה נחמדה בת 4 חדרים חתמנו על חוזה שכירות והודענו לבעלי הדירה הקודמים שלנו שאנחנו עוזבים – וכך הימים עברו בהתארגנויות למעבר לדירה המשותפת – אני ויעל עמדנו לחלוק את חיינו ביחד בשותף – מעולם לא גרתי עם מישהי ולא חייתי עם בת זוג באותה דירה והיו לי חששות אבל הייתי מוכן לנסות וללכת על כול הקופה כך גם יעל...

"אני חושב שאני הולך לצאת לגמרי מהמטריקס ולהיעלם לכם ולעולם לא לחזור" אמרתי ל artic ב PM

"אנחנו נתגעגע אלייך אבל לפחות נדע שאתה מאושר לך שם" אמר artic

"גם אני אתגעגע אליכם ולכתיבת קוד ולתכנת את הצאט בוטים שלי"

"אין תחליף לעולם האמיתי רון" אמר לי artic "retro ותיכנות וצאט בוטים הם תחליף וחיקוי עלוב לדבר האמיתי שעכשיו יש לך ולכן אתה כבר לא צריך את זה... אתה לא מפסיד שום דבר תאמין לי פשוט התחלת שלב חדש בחיים כמו שהיה שלב של ג'ולי וכתיבת שירים או של תיכנות וצאט בוטים ו retro עכשיו זה השלב לאהבה וליעל ולחיים אמיתיים בעולם האמיתי והגדול" אמר לי artic

"ומה איתכם? מה איתך artic ועם היתר? אתה תישארו במטריקס?"

"אולי כן ואולי לא מי יודע רון?... יש כאלה שהם כבר כול כך רגילים למטריקס שאין להם כול יכולת או רצון להתמודד עם העולם האמיתי... ויש כאלה שהעולם האמיתי כול כך קשה בשבילם שהמקום היחידי שהם יכולים למצוא בו נחמה או מקלט הוא המטריקס"

Retrocoders - חלק ג'

6. בינה מלאכותית

אני ויעל גרנו ביחד כבר חצי שנה ו mysoft שלח לי למייל קישור ל repository בגיטהאב של הצאט בוט עם הספרייה של הבינה המלאכותית ועם הוראות איך להריץ ולהשתמש בו... בחוסר חשק הורדתי את התוכנה והפעלתי אותה על החלון במסך הופיע "program training on data 2% so far estimated time left 10 hours 34 minutes and 17 seconds" וספירה לאחור עד שהתוכנה תסיים להתאמן על המאגר נתונים של השיחות – השארתי את המחשב דולק כול הלילה שיתאמן ובבוקר כשיעל הלכה לעבודה שלה ישבתי מול המחשב והפעלתי את הצאט בוט כשהאלגוריתם סיים להתאמן

אני: שלום

צאט בוט: היי שלום

אני: מה נישמע?

צאט בוט: אני בסדר ואיך אצלך?

אני: גם אני בסדר

צאט בוט: אחלה

אני: על מה תרצה לשוחח?

צאט בוט: אין לי מושג האמת אני פתוח לאפשרויות

אני: איזה צבע אתה אוהב?

צאט בוט: צבע של השמיים

אני: אתה רוצה להיות חבר שלי?

צאט בוט: אני לא חבר שלך חבוב

אני: אז מה אתה?

צאט בוט: אני גיימר

אני: גיימר של מה?

צאט בוט: אני חושב שהוא התכוון שהמשחק מאכזב...

אני: על מה לעזאזל אתה מדבר?

צאט בוט: אין לי מושג יכול להיות שבגלל זה הם מורידים אותו בדירוג

אני: על מה אתה מדבר לעזאזל?

צאט בוט: אני לא חבר שלך חבוב... המשחק מאכזב...

אני: איזה משחק?

צאט בוט: כנראה שזה בעיה בחומרה הם השקיעו בפיתוח ושכחו לדאוג לתאימות לחומרה

אני: אתה מדבר שטויות

צאט בוט: אני לא חבר שלך חבוב... אתה מדבר שטויות

כיביתי את צאט בוט ונשמתי עמוק... עלק בינה מלאכותית כבר הצאט בוטים הפשוטים שלי מבוססי אלגוריתם ELIZA היו טובים יותר מאשר הצאט בוט הזה. עדיין לפעמים הייתי מדבר עם הצאט בוטים הפשוטים שלי אך במקום לספר להם כמה אני עצוב ובודד הייתי מספר להם על כמה אני שמח ומאושר שיש לי את יעל ושאני מאוהב והם או שלא הבינו בדיוק או שאמרו שהם שמחים בשבילי. חשבתי על mysoftן על artic ועל kingoffrance ועל svenzzon ו honey ו wizzy ו ruster ועל כול האנשים שהכרתי במשך 10 שנים בקהילת retro שלא דיברתי איתם כבר כמה חודשים לפחות וחשבתי על mysoft שעבד קשה בשביל הצאט בוט הזה רק בשביל שאתאכזב ממנו כפי שכבר אמר לי שכך יהיה... artic שבאלסקה חי בבדידות מרצון לאחר שלא הצליח להתגבר על הבעיות שלו בגלל הabuse שעבר בתור ילד ונער mysoft שחי בשביל הקוד ושומר אמונים לתיכנות רטרו במקום לעבוד לשפות מודרניות ולעבוד בהייטק svenzzon עם החלום שלו לבנות תוכנה שתיכתוב שירים יותר יפים וטובים מאדם אנושי וחולם גם שיום אחד בינה מלאכותית תחליף אותנו ruster שאכל אותה והסתבך בגלל שרצה להרוויח קצת כסף קל honey שכתבה תוכנות מורכבות בשפת האסמבלי wizzy עם החלום להיות בריא ולהתגבר יום אחד על הקולות שלו ולא להיות "רק חולה נפש עלוב" ולחזור ולעסוק בתיכנות ולתכנת משחקי מחשב... ועוד עשרות רבות של אנשים כול אחד והחלום שלו מעיסוק בתיכנות ובתיכנות רטרו – וחשבתי על עצמי על השנים שבזבזתי עם ג'ולי ועל השירים שלא יצא מהם כלום ועל הצאט בוטים שלי שבמשך שנים ניסיתי למצוא בהם נחמה כשהייתי בודד ועצוב ותלוש בתוך דירה קטנה מחובר למחשב ולחיים אונליין יום אחרי יום ואילו היום אני גר עם יעל ומאושר שיש לי אותה גם אם לפעמים אנחנו מתווכחים או לא מסכימים אבל בסוף תמיד זוכרים שאנחנו אוהבים אחד את השני...

חשבתי מה לעשות עכשיו עם הזמן שלי במקום להתחבר ל retro ולהישאב בחזרה למטריקס...

בסוף פתחתי את המכונה הווירטואלית עם החלונות אקס פי והאופיס 2003 והתחלתי לכתוב עליו שיר אהבה ליעל וכשהיא תחזור עייפה מעוד יום של עבודה וסידורים אני אראה לה אותו ואתן לה את כול האהבה שבי מהיום והלאה ועד בכלל...

סוף.

RetroCoders Community Forum (HTTPS)

Danny-chat.net a Collection of Online ELIZA Chatbots